פרסומים - סיפור מהשטח - שבט תשע"ח - סיפורים על עבודת האפוטרופסות

חודש שבט תשע"ח  - ינואר 1918  

                            המאבק המשפטי למניעת עוולה לקבלת ירושת הבת שנפטרה                         

המרכז הישראלי לאפוטרופסות במחוז חיפה והצפון מנע ניסיון לעוולה ולהשתלטות על ירושה של אישה צעירה שנפטרה, מצד ארבעת קרובי משפחה רחוקים שלה, תוך שהם מונעים מאביה חסר הישע, אדם שמונה לו אפוטרופוס, לרשת את הבת שנפטרה, בהיותו היורש הטבעי והחוקי.

 

זמן קצר לאחר פטירתה הפתאומית של הבת, הגיש המרכז הישראלי לאפוטרופסות, בקשה לצו ירושה, בשם האב, שהמרכז משמש כאפוטרופוס שלו, מזה כ-8 שנים, מאחר והבת שנפטרה בגיל 34, הייתה רווקה ללא ילדים ואחים, ובהעדר צוואה הוא היורש היחיד.

 

כעבור שבועיים הוגשה על-ידי ארבעה בני דודים שניים של המנוחה, התנגדות לבקשה, בטענה כי לפני פטירתה היא הותירה צוואה בעל-פה, בה היא מורישה להם את כל רכושה, הכולל דירה וכספים שונים. הם טענו, כי המנוחה לא רצתה להוריש לאביה, עימו לא הייתה בקשר כל השנים, דבר מרכושה, בעוד הם, היו האנשים הקרובים לה ביותר, ליוו אותה ודאגו לה בשנות חייה, ולכן ביקשה להוריש להם את רכושה. הם טענו כי היה נתק גמור בין האב לביתו וכראיה הביאו מכתב שכתבה הבת, בו טענה כי קשה לה לקרוא לאביה הביולוגי "אבא", ושאינה מעוניינת בכל קשר איתו. לדבריהם, כשפינה את הדירה היא לא רצתה לקחת משם חפצים וסירבה להתמנות כאפוטרופוס שלו. עם זאת לא הצליחו להמציא הוכחה לדבר קיומה של הצוואה בעל-פה.

 

המרכז הישראלי לאפוטרופסות חלק על טיעוני בני המשפחה, וציין כי הבת ביקרה את אביה ושמרה עימו על קשר רצוף. לראייה הגיעה לעדות הנציגה-מבקרת מטעם המרכז הישראלי לאפוטרופסות, שנמצאת בקשר עם האב בעשור האחרון, שסיפרה שהבת הייתה מגיעה לבקר את האב, שהיה נותן לה דמי כיס ומזמין אותה למסעדות.

 

בית הדין הרבני האזורי בחיפה, קבע כי טיב הקשר בין המנוחה לאביה אולי חשובים להסביר את המניע של המנוחה להעביר את רכושה מאביה לקרובי משפחתה הרחוקים, אולם אין די בטענה זו בכדי לומר שאביה יודר מהירושה המגיעה לו על-פי דין, אלא אם נעשתה צוואה מחייבת על פי ההלכה והדין, מה שלא היה במקרה זה. "בעת הגירושין בין ההורים, ובשנים הסמוכות להם היה כעס ומרירות מצד המנוחה כלפי האב", כתבו הדיינים בפסק דינם. "מצבים כאלה שכיחים, לצערנו, ובמשך השנים ולאחר שהנערה בגרה הכעס התפוגג והיא הייתה מעוניינת לחדש את מערכת היחסים, כך שבהחלט יתכן שנכתב מכתב שמדבר על מערכת יחסים רעועה ושהיא סירבה לקשר עימו בסמיכות לגירושין, אבל בשנים האחרונות מסיבות כאלה ואחרות המנוחה רצתה לחדש את הקשר עם אביה ולשם כך ביקרה אותו והוא מצידו, אולי מתוך הבנה למה שנגרם לה בעקבות הגירושין, או מרצון לעודד אותה בחידוש הקשר או מסיבות אחרות, נתן לה מתנות ודמי כיס".

 

פסיקתו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בתום הליכים משפטיים שנמשכו שנתיים וחצי, לא היו מקובלים על ארבעת בני המשפחה הרחוקים, שהגישו ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בפסק הדין של שלושת הדיינים נקבע מפורשות כי לא מצאו שום פגם בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי והם תמהים על עצם הגשת הערעור, שתוצאתו הייתה צפויה מראש. בית הדין חייב את ארבעת קרובי המשפחה המערערים בהוצאת משפט בסך 7,500 שקל. בכך נמנעה עוולה ונעשה צדק חברתי לאדם חסר ישע.

 

כספי ירושת הבת ישמשו מעתה את מקבל השירות לרווחתו ולצרכיו, בערוב ימיו. 

פורסם באתר Tip News באזור הצפון

  

כתב: דוד גולן