פרסומים - סיפור מהשטח - ניסן תשע"ח - סיפורים על עבודת האפוטרופסות

חודש ניסן תשע"ח  - מרץ 2018  
                            השיקום של א': ממגורים ברחוב - לחדר בהוסטל                       

 

במשך שנים א' חיה ברחוב. לעיתים שימש הספסל בגינה הציבורית כמיטה ללינת הלילה, ובפעמים רבות אחרות, מיכל האשפה הירוק (הצפרדע) היה לה כבית, בו השאירה את חפציה במהלך היום ואליו שבה לישון בשעות הלילה, בעיקר בימי החורף הקרים.סיפור המשטח - ממגורים ברחוב לחדר בהוסטל - המרכז הישראלי לאפוטרופסות


כשהיא גרושה, מנותקת קשר עם שלושת ילדיה, מתמודדת עם מחלה נפשית, נכנסת ויוצאת מאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטרים, מצאה א' את עצמה, כדרת רחוב. לאור חוסר יכולתה להתמודד לבד בחייה ומהחשש שאינה יכולה לדאוג לרכושה ולצרכיה, המליצו שירותי הרווחה לבית המשפט לענייני משפחה, למנות את המרכז הישראלי לאפוטרופסות במחוז תל-אביב והמרכז, כאפוטרופוס שלה.


א' חיה מקצבת נכות. פעם בשבוע היא מגיעה למשרדי המחוז לקבל סכום כסף, מכספי קצבת הנכות, המשמש אותה למחיה ולצרכי היום-יום. מקפידה תמיד להגיע בזמן, באותו יום, באותה שעה. במשך כל השנים ניסו רכזי הטיפול להציע לה סידור מגורים קבוע, לבנות לה תוכנית טיפול, אולם היא סירבה לכל הצעה. לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם כל ניסיון לסידור בהוסטל או בדיור מוגן. טענה שטוב לך כך להתגורר ברחוב, לקום כל בוקר ולחיות מחדש, במקום אחר, נעה ונדה. היו ימים שהנציג - מבקר מטעם המרכז הישראלי לאפוטרופסות היה הולך לחפש אותה ברחובות גוש-דן, עובר מבניין נטוש אחד למשנהו, מגינה ציבורית אחת לאחרת, כדי לאתר אותה ולדרוש בשלומה.

כשאימה נפטרה המשיכה א' לדור ברחוב, לבדה. הייתה עוברת ממקום אחד לשני, מחפשת פתרון זמני לאותו יום. מסרבת לכל הצעה או סיוע לסידור קבוע. יום אחד הגיעה למשרדי המרכז הישראלי לאפוטרופסות וסיפרה כי מצאה סידור מגורים, במחסן של חדר מדרגות בבית משותף ברמת-גן, יחד עם בחור שהכירה. המקום היה קטן מאוד, מיטה מזערית, עליה ישן החבר, פלטת עץ המשמשת כשולחן וכיסא, כש-א' הייתה ישנה בישיבה, על הכיסא. כך טוב לי, אמרה. בחירתה הייתה בין לינה ברחוב ובין לינה על כיסא, בחדר מוגן.

באחד הפעמים, כשהגיעה א' למשרדי המרכז הישראלי לאפוטרופסות, לבקש כספים, הצטרף אליה גם מי  שמשכיר את החדר לדייר עימו א' מתגוררת, הציג חוזים, דרש ותבע כספים עבור דמי שכירות על המחסן, בו היא ישנה על הכיסא. החשש כי א' מנוצלת כלכלית גבר. מנהל המחוז, עו"ס רפי יומטוביאן ורכזת הטיפול, עו"ד עדן נפלאי, נפגשו עם א', דיברו על ליבה, בניסיון למצוא לה פתרון מגורים קבוע. הקרבה שנוצרה פתחה צוהר לאפשרות כי ל-א' יהיה מקום קבע למגורים ומסגרת מטפלת ומגוננת, וזאת לאחר שסיפרה לראשונה כי קשה לה. נמאס לה להתגורר ברחוב.

חיש מהר החלו עובדי המחוז במרכז הישראלי לאפוטרופסות לאתר עבורה מקום מגורים. נפלאי והנציג-המבקר ארזו יחד עם א' את כל הציוד שאספה במהלך השנים, ולאחר שיחות רבות הסכימה א' לעבור ל"גגון" – מעון זמני לדרי רחוב בתל-אביב. כעבור פחות מיומיים היא ברחה משם וחזרה להתגורר במחסן של אותו בחור, מתחת לחדר המדרגות ברמת-גן. כעבור זמן עזבה ושוב חזרה לחיות ברחוב. עברה ממקום למקום, משכונה לשכונה.

מידי פעם חזרה א' על דבריה, כי נמאס לה להתגורר ברחוב. ביקשה שיעזרו לה לרכוש או לשכור דירה. מכספי קצבת הנכות, ובהעדר חסכונות, אין אפשרות כזו ולכן הציעו לה להשתלב בהוסטל, במסגרת סל שיקום. א' עמדה בסירובה. לאחר שיחות והסברים הסכימה לבקר בכמה הוסטלים במרכז הארץ, להתרשם בעצמה. במקביל הגיש המרכז הישראלי לאפוטרופסות בקשה למשרד הבריאות להכיר בה כזכאית סל שיקום.

במשך 3 חודשים היא עברה ועדות שונות, שיחות עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כשבאוויר ריחף כל הזמן החשש, שתחזור בה מהסכמתה להתגורר בהוסטל. כשהגיע סוף סוף האישור המיוחל, ולאחר סירוב של כמה הוסטלים לקבלה, בטענה כי הינה הומלסית, דרת רחוב, והחשש כי תברח חזרה לרחוב, נמצא ההוסטל המתאים באזור השרון, שהסכים לקבלה. חוששת ומפוחדת הגיעה א' להוסטל. השילוב שלה בו היה מהיר.

כעבור פחות מחודש, מהיום שעברה להתגורר בהוסטל, החלה א', עוד מעט בת 60, לפרוח. היא מקפידה לטפח את עצמה, השתלבה חברתית, ומרגישה מאוד מרוצה. אחרי שנים רבות של דרות רחוב שהגיעו לסיומם, היא מודה כיום בפה מלא שטוב לה שם, שהיא מאושרת.  

 

כתב: דוד גולן