אודות

המרכז הישראלי לאפוטרופסות (לשעבר הקרן לטיפול בחסויים), הינו תאגיד  האפוטרופסות  הגדול והוותיק בישראל (הפועל כהקדש) הפורס רשת הגנה לאלפי אנשים, בכל הגילאים, חלקם עריריים, שאינם מסוגלים או יכולים לדאוג לעצמם. המרכז הישראלי לאפוטרופסות דואג לצרכיהם הפיזיים והאישיים, שומר על רכושם ודואג לשלומם הגופני, הנפשי, החברתי הכספי ורכושי, ללא כוונות רווח.
 

המרכז הישראלי לאפוטרופסות הוקם על-ידי האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים,  בשנת 1977, כדי שישמש אפוטרופוס לאנשים שאין אפשרות למנות להם אפוטרופוס שהוא בן משפחה או קרוב אחר. במועצת הנאמנים שלו חברים נציגי ממשרדי המשפטים והרווחה, והוא נמצא תחת ביקורת של האפוטרופוס הכללי ומשרד מבקר המדינה.

 

המרכז הישראלי לאפוטרופסות מטפל בכ- 5,000 אנשים שבית המשפט לענייני משפחה מינה את המרכז כאפוטרופוס עליהם, אם כאפוטרופוסים במינוי חלקי (על רכוש בלבד) או אם כאפוטרופוסים במינוי מלא (על גוף ורכוש). בנוסף משמש המרכז הישראלי לאפוטרופסות כמקבל גמלה מהביטוח הלאומי של מאות אנשים, על מנת להבטיח שכספי הגמלה ישמשו אותם לצרכי מחייתם ויאפשרו להם ניהול אורח חיים תקין.

 

כל אחד ממקבלי השירות (חסויים) של המרכז הישראלי לאפוטרופסות הוא עולם ומלואו, ולפיכך הטיפול בכל אחד מהם הוא שונה, עם היקף סמכויות שונות, צרכים ייחודיים, טיפול מגוון בנכסים, מיצוי מלא של זכויותיהם ומעל לכל דאגה לכל אחד ואחת ממקבלי השירות לחיים ברווחה, מתוך שאיפה ודאגה למילוי צרכיהם.

למרכז הישראלי לאפוטרופסות ארבעה מחוזות, בפריסה ארצית:

  • חיפה והצפון 
  • תל-אביב והמרכז 
  • ירושלים והסביבה (כולל אזור יו"ש)
  • באר-שבע והדרום.


מקבלי השירות (החסויים) הינם אנשים, בכל הגילאים, שנתקבל לגביהם צו אפוטרופסות, על-פי "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – התשכ"ב 1962",  על-פי החלטת בית משפט לענייני משפחה:

צעירים ומבוגרים, הסובלים ממחלות פיזיות או נפשיות, המתגוררים בקהילה או במוסד, שאינם מסוגלים לדאוג לצרכיהם ולזכויותיהם ולהיות אחראים על גופם ורכושם.

 

קשישים המתקשים לתפקד, שאינם זוכים להגנה ולמימוש זכויותיהם וכתוצאה מכך נמנע מהם טיפול נאות העשוי להעניק להם איכות חיים, בין שהינם עריריים או בעלי משפחות המתקשות לספק להם הגנה וטיפול נאות.

קטינים חסרי עורף משפחתי, שאינם יכולים לייצג עצמם, לדאוג לצרכיהם ולשמור על רכושם.

 

בנוסף, משמש המרכז הישראלי לאפוטרופסות כמקבלי גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, עבור זכאים לגמלה, שקיים לגביהם חשש כי לא ידעו לנצל את הגמלה שלהם לצרכיהם, ואין אדם אחר שיכול להתמנות כמקבל גמלתם, וזאת על פי סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי ,נוסח משולב, התשנ"ה 1995.

 

לאחר פטירת מקבל השירות (החסוי), מסתיים הטיפול של המרכז בו, והכספים, כמו גם הרכוש, מועברים בצורה מסודרת על-ידי המרכז הישראלי לאפוטרופסות, ליורשיו החוקיים, או לקרן העיזבונות, ואינם נשארים בידי המרכז הישראלי לאפוטרופסות.