פרסומים - יפוי כח מתמשך\אפוטרופסות-עניינים אישיים  - ד"ר זאב פרידמן

המרכז הישראלי לאפוטרופסות שנפלה בחלקי הזכות לנהלו במשך 9.5 שנים , ייחודיותו, בערכיו, חזונו ובתשתיות הארגוניות והמקצועיות שפיתח. ייחודיותו, בהיותו גוף שהוקם על ידי משרד המשפטים, ושבמועצת הנאמנים שלו חברים שני נציגי משרדי הרווחה והמשפטים. ייחודיותו בהיותו גוף מבוקר על ידי משרד מבקר המדינה ובחובת ההתמנות שלו. בראש הועדה העליונה של התאגיד עומד כב' השופט בדימוס, של בית המשפט העליון, תאודור אור.

אפוטרופסות הוא מושג וערך יהודי עתיק יומין, המופיע במקורות עוד מתקופת המשנה. היהדות, בספר הספרים הנצחי, מדגישה לא רק זכויות, אלא בעיקר חובות המוטלות על החברה, המדינה והמשפחה, בדאגה לגר ולתושב, ליתום ולאלמנה וגם לאדם חסר ישע שנברא בצלם אלוקים. שיח זכויות הוא שיח מבית מדרשו של העולם המערבי ואילו שיח חובות הוא מבית מדרשו של ארון הספרים היהודי.

שירות האפוטרופסות הוא כלי ואמצעי ואיננו תכלית או מטרה. אין אדם שמסכים לוותר על חירותו וחופש פעולתו ומסכים שימונה לו אפוטרופוס. לכן, על שירות האפוטרופסות לפעול ברגישות יתרה, בשקיפות ובשותפות עד כמה שניתן, עם האדם שבמינוי אפוטרופוס, עם בני משפחתו והגורמים הטיפוליים והממשקיים השונים.

שירות האפוטרופסות דומה לכיפת ברזל אנושית של חמלה, שבאה להגן על כספו, רכושו וגופו של אדם הנזקק לכך, לשם מניעת עושק, ניצול ועוולות, מפני אנשים רעים. הד לכך נמצא בתפילת שחרית בשבת:" מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע". כמובן שהמינוח עני או אביון, מתייחס לכל אדם במרחב עשייתנו, שנפל קורבן לעושק ניצול ועוולות ולהשפעה בלתי הוגנת. שירות האפוטרופסות הוא מעגל שירות של 360 מעלות. אנו פוגשים שלוש קומות: קומת הקיום, קומת המשמעות וקומת הטיפול. אל לנו האפוטרופסים להיוותר לבד בקומת הטיפול. איננו מחליפים את שירותי הטיפול בקהילה-רווחה ובריאות הנפש. רק אתמול בדיון שקיימתי אודות נער מחיפה ,אנו נותרים לבד במציאת מסגרת טיפולית עבורו. אנו יותר ויותר פונים לבית המשפט להכריע בסוגיה טיפולית ומבקשים להזמין את רשויות הטיפול הנוגעות בדבר. בית המשפט הופך יותר ויותר למרחב טיפולי ולא רק שיפוטי, עליו לפעול להגדרת תחומי האחריות והסמכות של הגורמים המעורבים בהגנה על מקבלי השירות. על תאגיד האפוטרופסות לפעול בשקיפות ושותפות עם רשתות השירות, הקהילתיים והמוסדיים.

האפוטרופסות הוא שירות הוליסטי, מעין קליידוסקופ של החיים. הוא לא חד ערכי, אלא מתנהל על מנעד ורצף שבין שני קטבים – האחד, המייצג את האחריות למימוש הסמכות שניתנת לאפוטרופוס מבני המשפחה, או  לתאגיד האפוטרופסות על ידי בית המשפט, "להיכנס לנעליו" של האדם ולפעול כמבחן "האדם המסור", כפי שהיה נוהג עם הוריו או ילדיו, בהגנה על זכויותיו וסיפוק צרכיו, והשני – ייצוג הרגישות והחמלה הנדרשים מהאפוטרופוס, לשמירה על כבודו רצונו וחירותו של האדם, ככל שניתן.

שירות האפוטרופסות הוא שליחות חברתית עם משמעות חשובה שיש בה זכות וגם חובה, אך אין בכך די. מנותן שירות האפוטרופוס, נדרשים הבנה והיכרות בסיסיים ,בתחומי ידע רב תחומיים: משפטים, מינהל, כלכלה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, סיעוד, נדל"ן, חשבונאות ובנקאות. בנוסף, עולמות התוכן בשירותי האפוטרופסות כוללים מגוון רחב של נושאים: יחסי גומלין במשפחה, כשרות משפטית, ירושה והורשה, צוואות, בריאות ובריאות הנפש, פסיכוגריאטריה, לקויות וצרכים מיוחדים, בעלי מוגבלויות. הכרות עם המגזרים השונים: ממלכתי, מקומי, ציבורי ועסקי. הכרות עם חוקים ותקנות. הכרות עם רשתות וארגונים התנדבותיים והחברה האזרחית.  אין כיום מסגרת אקדמית כלשהי, קורס או חוג, העוסקים בתחום האפוטרופסות ובהכשרה לתפקיד אפוטרופוס. אין גם מסגרת אקדמית העוסקת בפיתוח ידע, במחקר ובהכשרת אפוטרופוסים בפועל.

שירות האפוטרופסות, נע במנעד הדיאלקטיקה שבין רצונו לטובתו, בין שני הקטבים, בטיפול הפרטני היום-יומי, בכל אדם תחת מינוי אפוטרופסות. הראייה ההוליסטית של שירות האפוטרופסות, עושה ככל האפשר לכיבוד רצונו של האדם, בשאיפה שהערכים של האדם וטובתו, שלובים ואוחזים זה בזה.

זה מצב שנקרא- "רצוטוב".שילוב של רצונו וגם טובתו.  אבל במצב שרצונו עלול חלילה לסכן את טובתו, בנושאים של גרימת נזק כספי, רכושי וגופני, אני סבור שערך טובתו יגבר על ערך רצונו.

אפשר לאפיין שני מצבים:

מצב אידיאלי-סינרגיה- "רצונוטוב"

 

מצב פחות טוב- דיאלקטיקה בין רצונו לטובתו- במקרה זה טובתו תגבר ותכריע אם ניכר בעליל סיכון ממשי לגופו, כספו או רכושו של  האדם מקבל השירות.

הבה נמחיש את הסינרגיה – "רצונוטוב"- בדיאלקטיקה של רצונו מול טובתו/או בדיאלקטיקה של קהילתי מול מוסדי:

 

  סיפורה של פ., בת ה-103,מירושלים שהביעה רצונה להישאר ולהתגורר בביתה ולא בסידור מוסדי, ונזקקה להשגחה וללווי צמוד, אולם הכנסתה לא אפשרה זאת, ובדרך של לקיחת משכנתא הפוכה התאפשר הישארותה בביתה וכיבוד רצונה.

סיפורה של ק., המורה לאנגלית שנוצלה כלכלית על ידי תלמידה ועם קבלת המינוי דאגנו לתקן העוול שנגרם לה והעברתה לדיור מוגן בו מתגוררים אנשים הדוברים את שפתה.

הבה נבחן את הדיאלקטיקה- של רצונו נגד טובתו-כשטובתו גוברת: או את הדיאלקטיקה שבין קהילתי למוסדי:

סיפורו של ג. שפגשתי אותו ברחוב והועבר לבית האבות בחיפה.

סיפורה של א. מבאר שבע שלא יכולה להישאר בביתה וההתנגדות להשמתה בבית האבות.

סיפורו של ק. מחיפה עם תמונות האוסף בביתו הפרוץ וחשיפה שלו לסיכון ממשי וההכרעה הייתה להעבירו לבית האבות.

סיפורו של הרב ה. שנוצל על ידי הקהילה החרדית. והקשר עם האחיינית הצעירה.

 

בכל המקרים הללו אין יד נעלמה, אלא ישנה יד חומלת, מקצועית ומתגייסת של האפוטרופוס. ההתמודדות היא במציאות מורכבת ואפורה של מרחב הספק והביקורת. אין זה מרחב בינרי של טוב או רע או משחק סכום אפס. זה דורש מאיתנו כתאגיד אפוטרופסות לקדש את הספק , הביקורת, ההתלבטות והדיון ולהכיל מחלוקות ,שכן, אין בית מדרש שאין בו מחלוקת. אבל, יש להגיע לסופיות הדיון ולהכריע.

מניסיוננו בפרקטיקה היום יומית, אנו עושים ככל שניתן, ליזום מרחב קבוע של שיתוף פעולה עם האדם תחת אפוטרופסות ובני משפחתו, בחיזוק והעצמה של הראייה ההוליסטית, הנעה על מנעד וספקטרום האחריות והסמכות עם בוחן מציאות, על מנת להגן ולדאוג לאיכות חייו של האדם. תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית האפוטרופסות, ביטל את המונח השגוי והארכאי, "חסוי" ,שאינו מכבד את האדם. אנו, במרכז הישראלי לאפוטרופסות מקפידים מזה שנים שלא לקרוא למקבל השירות שלנו "חסוי", אלא לתת לו כבוד בשמו, כמר או גב'. כך גם לשמיעת מקבל השירות. כך גם ביזום שחרור מאפוטרופסות,כך גם בתהליכים של תמיכה בקבלת החלטות.

תיקון מס' 18 יצר מציאות חדשה שמאופיינת במינויים מאד מורכבים ומסובכים, בקבלת צווי מינוי מוגבלים וזמניים.

 

תיקון מס' 18 של חוק הכשרות והאפוטרופסות, כולל חלופות למוסד האפוטרופסות, למשל, מתן ייפוי כוח מתמשך ותומך החלטה. כמנכ"ל המרכז השתתפתי בדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט, בראשות ח"כ ניסן סלומיאנסקי, שעסקה בהליכי תיקון החוק. הבעתי את דעת המרכז שברצף הנזקקות של אנשים, יש לברך על יצירת מניפת חלופות של שירותי הגנה לאנשים הזקוקים להגנה זו, מלבד אפוטרופסות. עם זאת, אל לנו  לראות את ההגנה על אנשים חסרי ישע, כמשהו בינרי, של משחק סכום אפס, מעין הכול או לא כלום, אלא יש לראות את קשת התערבויות ההגנה על האדם,  כמנעד, בספקטרום של חלופות ורצף שירותי הגנה מיטביים - על כספם, רכושם, גופם, כבודם ואיכות חייהם.

האתגר הוא לבחון מקצועית את החלופה המיטבית מבין החלופות השונות, לגופו של אדם, תוך שילוב מיטבי ככול שניתן את מונח ה"רצוטוב"- רצונו וטובתו, כשטובתו של האדם תגבר על רצונו, במקרה שעלול להיגרם לו נזק, לעיתים בלתי הפיך.

יש לאפשר לתאגיד כמו המרכז הישראלי לאפוטרופסות, להעניק שירותי ייפוי כוח מתמשך וגם תמיכה בקבלת החלטות, שהרי ניסיוננו ומומחיותינו בהגנה על אנשים חסרי ישע.

הדיאלקטיקה של שמים וארץ נכחה במלוא עוצמתה, בדיונים בכנסת בתהליך תיקון 18. הדגשנו במהלך הדיונים, שהאתגר הוא לחבר בין אנשי השמים (התנועות לזכויות האזרח) לאנשי הארץ (אנשי הפרקטיקה).האתגר הוא  שאנשי השמים ירדו למטה ואנשי הארץ יעלו למעלה ואז ייווצר בנקודת אמצע, מרחב משותף של שיח וכבוד הדדי, של "שמים וארץ נשקי אהדדי". כל חקיקה, טובה ככל שתהא, דורשת משאבים. בתיקון מס' 18 נאמר שאין עלות לתיקון החוק. עלינו לדעת שגם זכויות וגם חובות עולות כסף.

במדינת ישראל כ-50 אלף אפוטרופוסים, מתוכם כ-7,000 אנשים במינוי תאגידי אפוטרופסות. בעבודת המחקר של עו"ד רות סלפטר נערכה השוואה למדינות אחרות בעולם: בישראל, רק 1.63% מקרב האוכלוסייה, שיעור נמוך יחסית ליתר המדינות המערביות, הינם במינוי אפוטרופוס. אנו מצרים על כך שחיים בקרבנו אלפי אנשים שקופים, שבגלל עומס, רשויות הטיפול במדינה אינם מסוגלים לאתרם ולהמליץ על רשת הגנה עבורם, בדמות אפוטרופסות. אנשים אלה חסרי ישע, מוטלים לגורלם וחשופים לניצול כספי, רכושי, גופני ורגשי יום- יומי. מוטלת חובה על החברה האזרחית להיות עירנית ולפעול 7/24 לאתר לגלות ולהתריע על תופעות של ניצול עושק עוולה ופגיעה באנשים חסרי ישע שהם שקופים ונתונים תחת השפעה בלתי הוגנת. יש לייצר את אזעקת הצבע האדום החברתית במניעה הראשונית והשניונית ולא לחכות למניעה השלישונית.

אפילוג: בנימה אישית :

בין השנים 1988- 2008 שמשתי כמנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור וראש מכלול אוכלוסייה בחירום בעיריית תל אביב יפו.

בספטמבר 2008 נכנסתי לתפקידי כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות. עברתי מקודש לקודש קודשים. שוב נפלה בחלקי הזכות והחובה לעסוק בתיקונו של עולם. לעסוק במימוש צדק חברתי לכל מי שנברא בצלם אלוקים. שכן, ארון הספרים היהודי בפרשת בראשית לימדנו שהאדם נברא בתבנית חיסרון ותפקידו לעסוק כל הזמן בתיקונו של עולם ,לעשותו אמת, צדק, שלום וחסד. שכבר לימדנו מיכה המורשתי:" הגיד לך אדם מה ד' דורש ממך- עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך".

נכנסתי לתפקידי לאחר החלטת בית המשפט העליון לפזר את הקרן- מועצת הנאמנים, מנכ"ל ושינוי שטר ההקדש.

ברוך ד', מאז עברנו כברת דרך. חוללנו רפורמות ושינויים רבים במרכז שהפך להיות דוגמא לממשל תאגידי. נעשו רפורמות מרחיקות לכת בתחומים הארגוניים, המקצועיים, הכספיים, בתשתיות הטכנולוגיות, בתרבות הארגונית. אבל לדידי השינוי המהותי הגדול והמשמעותי התחולל בתחום הערכים- בכיבוד ושמירה על חירותו כבודו ורצונו של מקבל השירות. עוד הרבה לפני תיקון מס' 18, הטמענו את הערכים של שקיפות, שותפות, שירות ושוויון.

תודתי העמוקה לכב' השופט תאודור אור יו"ר הוועדה הממנה, וחברי הוועדה. תודתי ליושבי הראש בתקופתי, דוד ברודט ארנון מנטבר ומוטי וינטר, לחברי מועצת הנאמנים, תודתי לסיגל יעקבי האפוה"כ, לתמי סלע וצוות העובדים המסורים, שבשנים האחרונות חוללו מהפכה בסינרגיה של הגוף והרכוש תחת קורת גג אחד ,בנוהל התאגידים ובמימון חסרי אמצעים. תבורכו. תודתי גם למשרד הרווחה.

הרוצה להחכים ידרים, שלמה המלך ביקש מהקב"ה לב מבין – חוכמת הלב. השילוב המנצח של חוכמת הלב. זה המאפיין את ליבת ערב מיוחד זה ותכניו החשובים ואת המשתתפים באולם העוסקים יום יום בזירות החברתיות והמשפטיות בנתיבי האפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך.

תודה מקרב לב לאכסניה הנכבדה-לשכת עורכי הדין מחוז הדרום

תודה לעו"ד דני אליגון יו"ר לשכת עורכי הדין מחוז דרום ולעו"ד שרון בירון מרקוביץ מנכ"לית לשכת עורכי הדין מחוז דרום

תודה לדוברים הנכבדים, כל אחד על פי כבודו –כב' השופט אלון גביזון, סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה, עו"ד רחל אוחנה, גב' תמר פורת, עו"ד רינת ווייגלר, עו"ד דר מיטל סגל רייך.

תודה לחבריי במרכז הישראלי לאפוטרופסות וברכת הצלחה לאוריאל לדרברג שנבחר להחליפני כמנכ"ל החדש של המרכז הישראלי לאפוטרופסות. אוריאל שימש שנים רבות כמנכ"ל פעמונים ששמו יצא לפניו כיזם חברתי ועמותת פעמונים כמותג חברתי. אני מכיר את אוריאל שנים רבות ובעזרת ד' ובעזרת ההון האנושי הנפלא במרכז, ובזכות כישוריו יכולותיו נסיונו ומשנתו החברתית, הוא יעשה ויצליח.

תודה מיוחדת ומעומק הלב לתמר פורת ולעו"ד משה בן דוד שיזמו ארגנו והפיקו את ערב העיון לכבודי.

אני לא פורש מהעולם הקדוש והטהור של האפוטרופסות ,אלא רק מסיים פרק חיים. אנו לא פורשים אלא מסיימים ומתחילים פרק חיים חדש של משמעות. עולם האפוטרופסות מבחינתי כדברי החכם באדם במשלי:" כמים לפנים לפנים כך לב האדם לאדם" ומים זה חסד, של עולם חסד יבנה. אני נוטל על עצמי שליחות נוספת כמנכ"ל מלב"ב. עמותה העוסקת במתן שירותים בקהילה לחולי דמנציה ואלצהיימר בקהילה. בגילי המופלג 67.5,אני נוטל על עצמי אתגר חברתי בתיקונו של עולם . שכן הגיל הוא בראש וכפי שמריאן רבינוביץ בספרו הגדיר טיפולוגיה של הגיל- הביולוגי, הנפשי, הקוגנטיבי, החברתי, התפקודי, הרגשי. גיל זה רק מספר. כפי שאמר מיקי מאוס בדיסני לנד never too old for mickey.

אני מסיים בתחושה של סיפוק והתרוממות הרוח, בזקיפות קומה ובקניית שם טוב, כפי שלמדנו במקורותינו: רבי שמעון אומר- שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. (אבות, ה יג) ובמקום אחר שכנראה המשוררת זלדה הושפעה ממנו בשירה- לכל אדם יש שם : " שלושה שמות יש לו לאדם – אחד מה שקרא לו הקדוש ברוך הוא מתחילה, שנאמר "ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" [בראשית, ה'], ואחד שקוראים לו אביו ואמו ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו".( מדרש אגדה (בובר), שמות, פרק א).

לקראת חג השבועות הבעל"ט נפנים ונטמיע את הערכים של מתן תורה בשנתי סיטואציות חברתיות: "ויחן ישראל כנגד ההר" "וכל העם רואים את הקולות". הסופר הפורטוגלי זוכה פרס נובל לספרות , ז'וז'ה סאראמאגו ( 1922 – 2010 ) ברומן  ״על העיוורון״, מתאר את התדרדרות החברה לחשיכה, שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול, כך גם גדל הניכור והפחד .כמו אותם אלה שלא רואים ממטר. כאן נדרשת תכונה של ראיית האחר, השקוף, וזה שנמצא על ידנו, ביכולת של אמפתיה והכלה.

מי ייתן ותקוים בנו התפילה מראש השנה: "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך, ולא תכלים לנצח כל החוסים בך".

תודה לכם על השתתפותכם בערב שכולו לימוד מדרש ומעשה, של חובות וזכויות, של אהבת האדם.

ערב טוב ומבורך, חודש מבורך וחג שבועות שמח.